בליבה של כל תביעת רשלנות רפואית עומדת שאלה מרכזית אחת:

האם הרופא המטפל פעל כפי שהיה מצופה מ"רופא סביר" בנסיבות דומות?

עקרון הרופא הסביר מהווה את אמת המידה המרכזית לבחינת התנהלות רפואית ולקביעה האם התרחשה רשלנות.

אך מיהו אותו "רופא סביר", וכיצד נמדדת התנהגותו?

מבחן הרופא הסביר מהווה אבן יסוד בדיני הרשלנות הרפואית בישראל, כאשר הרופא הסביר אינו הרופא המושלם או המצטיין ביותר בתחומו, אך גם אינו הרופא הממוצע – מדובר ברופא המפגין רמת מיומנות, זהירות ושיקול דעת סבירים בהתחשב בנסיבות הספציפיות, רופא הפועל בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת, תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי ונקיטת אמצעי זהירות ראויים.

כיצד נבחנת סבירות הטיפול הרפואי?

מומחיות וניסיון –

רמת המומחיות הנדרשת משתנה בהתאם לתחום ולנסיבות. למשל, מרופא מומחה בנוירוכירורגיה מצופה לרמת מיומנות גבוהה יותר בניתוחי מוח מאשר מרופא כללי. במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי, נקבעה רשלנות כאשר רופא כללי במיון ביצע פרוצדורה מורכבת שהייתה אמורה להתבצע על ידי מומחה.

הכלים והאמצעים העומדים לרשות הרופא –

הסטנדרט נקבע גם בהתאם למשאבים הזמינים. רופא במרפאה מרוחקת וחסרת משאבים אינו נדרש לאותה רמת אבחון וטיפול כמו רופא בבית חולים מרכזי המצויד במיטב הטכנולוגיה. עם זאת, במקרים דחופים, מצופה מהרופא הסביר להפנות את המטופל למרכז רפואי מתאים.

נסיבות הזמן והמקום –

בית המשפט מתחשב בתנאים שבהם ניתן הטיפול. החלטה שהתקבלה בשעת חירום תיבחן אחרת מהחלטה שהתקבלה בתנאים רגילים. לדוגמה, בפסק דין שעסק בטיפול שניתן בזמן פיגוע, בית המשפט התחשב בלחץ הזמן ובעומס הקיצוני על הצוות הרפואי.

דוגמאות מהפסיקה

מקרה ראשון: אבחון מאוחר

במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הגיע מטופל למיון עם כאבי בטן עזים. הרופא התורן הסתפק בבדיקה פיזיקלית בסיסית ושחרר את המטופל עם אבחנה של גסטריטיס. כעבור יומיים, המטופל חזר עם דלקת חריפה בתוספתן שהסתבכה לכדי פריטוניטיס (דלקת מפושטת בחלל הבטן). בית המשפט קבע כי רופא סביר היה מבצע בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם והדמיה, נוכח עוצמת הכאב ומיקומו – אז, סביר כי המטופל היה מאובחן ומטופל בזמן, והיו נמנעים ממנו הסיבוכים שנגרמו עקב העיכוב באבחנה ובטיפול.

מקרה שני: מעקב היריון

במקרה אחר, רופאת נשים לא הפנתה אישה הרה לבדיקת אקו לב עובר למרות ממצאים חריגים בסקירת מערכות. בית המשפט קבע כי רופאה סבירה הייתה מזהה את הצורך בבירור נוסף נוכח הממצאים החריגים, וכי ההימנעות מהפניה לבדיקה נוספת היוותה רשלנות.

מקרה שלישי: טיפול תרופתי

בפסק דין נוסף נדון מקרה של רופא שרשם תרופה מבלי לבדוק אינטראקציות עם תרופות אחרות שנטל המטופל. בית המשפט קבע כי רופא סביר היה בודק את התיק הרפואי ומוודא שאין התוויות נגד או אינטראקציות מסוכנות.

מתי אין מדובר ברשלנות?

טעות בשיקול דעת

לא כל טעות בשיקול דעת מהווה רשלנות. למשל, במקרה שבו רופא בחר בין שתי גישות טיפוליות מקובלות, והתוצאה לא הייתה אופטימלית, בית המשפט קבע שאין מדובר ברשלנות כל עוד ההחלטה התקבלה על בסיס שיקול דעת מקצועי סביר.

סיבוכים ידועים

כאשר מתרחש סיבוך ידוע של פרוצדורה רפואית, למרות שננקטו כל אמצעי הזהירות הסבירים, אין מדובר ברשלנות. בית המשפט הדגיש כי הרפואה אינה מדע מדויק, וקיימים סיכונים מובנים בכל התערבות רפואית.

הערכה פרקטית של התנהלות רפואית

בבואנו להעריך אם התרחשה רשלנות רפואית, נשאל:

1. האם הרופא אסף את המידע הרפואי הדרוש?
2. האם בוצעו הבדיקות המתבקשות בנסיבות העניין?
3. האם ניתן משקל ראוי לתלונות המטופל ולממצאים הקליניים?
4. האם נשקלו האבחנות המבדילות הרלוונטיות?
5. האם הטיפול שניתן תאם את הפרקטיקה הרפואית המקובלת?

סיכום

עקרון הרופא הסביר משקף את האיזון העדין בין הציפייה למצוינות רפואית לבין ההכרה במגבלות האנושיות והמקצועיות. הוא מספק מסגרת להערכת התנהלות רפואית, תוך התחשבות בנסיבות הייחודיות של כל מקרה. הבנת עיקרון זה חיונית הן לצוותים רפואיים והן למטופלים המבקשים להעריך את טיב הטיפול שקיבלו, ומשתמשת תדיר בבחינת מקרי רשלנות רפואית בבית המשפט.